שיר אהבה לנחמה ריבלין 

.אימא שלי הגיעה אלי היום 
זה קורה לעתים רחוקות 
.שהיא מגיעה 
היום היא הגיעה 
כמו סירה ששייטה 

.ובחרה לעצור לרגע בדרך 

״סבתא הולכת כמו גמד״ אמר בני בן ה6 
כשחזרנו ממגרש הכדורגל 
.מתאימים את עצמנו לקצב האיטי של סבתא 

בערב 
הקפצתי אותה לתחנת הרכבת 
.בחזרה צפונה 
כשהיא יצאה מהאוטו 
.היה שקט 
שמתי רדיו 
.שניגן שיר שאני אוהבת 
הגברתי את הווליום 
ושרתי בקול רם 

״ופשוטים ופשוטים 
הדברים וחיים 
ומותר בם לנגוע 
ומותר לאהוב 
ומותר ומותר לאהוב״ 
שלומי סרנגה 
נשמע כמו תפילת מואזין 
ששמעתי פעם בבית 
.בו גדלתי 

כשנגמר השיר 
.השדרן שוחח עם אישה 
 היה לה קול כזה 
.שעושה להקשיב לו עוד ועוד 
דמיינתי אותה 
מבוגרת עם שיער שופע ולבן 
אסוף בגולגול 
ומשקפיים כהות של ספרנית 
,או משוררת 

,חיכיתי להבין במי מדובר 
ואז השדרן אמר 
״יושבת איתנו פה היום נחמה ריבלין״ 
יושבת 
איתנו 
פה 
היום 
נחמה ריבלין 
המילים הדהדו בתוכי 
באיטיות 

היום היא הלכה לעולמה 
האישה הרהוטה 
שלא יכולתי להפסיק להקשיב לה 

.בדרך חזרה מהרכבת 

שמתי לב שהיום כשהנחתי יד 
על הגב של אמא שלי 
הייתי אחרת 
ונדמה היה לי שגם היא 

​